מֵי. יָכוֹל מַרְאֶה מַיִם. תַּלמוּד לוֹמַר אַרְדְּ. אוֹ אַרְדְּ. יָכוֹל מַרְאֶה דְּיוֹ. תַּלמוּד לוֹמַר מֵי. הָּא כֵיצַד. מַרְאֶה מַיִם וּמַרְאֶה אַרְדְּ. שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לוֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. וְהָא תַנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. רְבִיעִית. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן. כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְמָעֵט בִּכְתָב כָּךְ הוּא מְמָעֵט בַּמַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
והא תני ר' יודא אומר רביעי' ר' יודא כו'. ואע''ג דבמתני' מפרש הכי בהדיא ס''ד דהמקשה דר''י פליג נמי אהא דלדידיה צריך שיהא כמראה דיו דהוא ממעט במים ודרך בעיא נקט לה לר''י ומשני ר''י כדעתיה כו' כלומר דאפי' ר''י מודה בזה אלא שהוא ממעט במים לפי שהוא ממעט בכאב ואליביה דר''י צריך שלא יקח עפר אלא לפי שיעור רביעית כדי שיהיה מראה מים ומראה עפר:
ושיערו חכמים כו'. ולפי שיעור המים יקח שיעור עפר:
מראה מים ומראה ארד. שיהא העפר על פני המים ולא כמראה דיו ממש:
יכול מראה דיו. שצריך שלא יהא ניכר בו שום מראה מים:
ת''ל ארד. פירושא דעפר דקרא נקט:
מי. מי המרים כתיב אחר נתינת העפר:
יכול מראה מים. שאפי' לאחר נתינת העפר יהיה בו רק מראה מים:
הִזָּה בוֹ עַל הַמְצוֹרָע זֶה. 10b מַהוּ שֶׁיְּכַשֵּׁר לִמְצוֹרָע אַחֵר. מַה דָמַר כָּשֵׁר. הָדָא רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֵי בֵיהּ. וּמָאן דָּמַר פָּסוּל. הָדָא לֵית רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֵיי בֵיהּ. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. שַׁבָּתִי הָֽיְתָה וְהָלַכְתִּי אַחֲרֵי רִבִּי טַרְפוֹן לְבֵיתוֹ. אָמַר לִי. יְהוּדָה בְנִי. תֵּן לִי סַנְדָּלִי. וְנָתַתִּי לוֹ. וּפָשַׁט יָדוֹ לַחֲלוֹן וְנָתַן לִי מִמֶּנָּהּ מַקֵּל. אָמַר לִי. יְהוּדָה בְנִי. בְּזוֹ טִיהַרְתִּי שְׁלֹשָׁה מְצוֹרָעִין וְלִמַּדְתִּי בוֹ שֶׁבַע הֲלָכוֹת. שֶׁהִיא שֶׁלַּיַּבְּרוֹת. וְרֹאשָׁהּ טֶרֶף. וְאוֹרְכָהּ אַמָּהּ. וְעוֹבְייָהּ כִּרְבִיעַ כֶּרַע מִיטָּה. אַחַת לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה. וּמַזִין וְשׁוֹנִין וּמְשַׁלְּשִין וּמְטָהֲרִין. בִּפְנֵי הַבַּיִת וּשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת. וּמְטָהֲרִין בִּגְבוּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו שיכשר למצורע אחר. אם נימא דהוי כהזה על החטאת דפסול למצורע או דילמא שאני חטאת דרחמנא אחשבה בה מלאכה:
מה דמר כשר. כלו' דאשכחן דפליגי בה ומ''ד כשר הדא היא כר' יודא דלקמן וכן ר''א מודי בה דשאני חטאת כדאמרן:
תני כו' בתוס' שם:
שבתי. שבת שלי היתה:
אחר ר''ט לביתו. ור''ט כהן היה:
תן לי סנדלי. ללמד שגדולה שימושה:
מקל. של ארז שבו מטהרין את המצורעין:
שליברות. וכן הוא בתוספתא ובת''כ פ' מצורע פ' א' גריס של ברות והוא ברוש א' מעשר' מיני ארז בפ''ב דר''ה:
וראשה טרף. ובראשה עלה א' כמו עלה טרף בפי':
אחת לשנים כו'. כלומר אחר שמחלקין לארבעה כרביע כרעי המטה זהו עובי' של ארז וכן הוא במשנה פי''ד דנגעים:
ומזין ושונין כו' כדאמר במקל זה טיהרתי ג' מצורעין ור''ט שלא בפני הבית ובגבולין היה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אַף הִיא עָֽשְׂתָה טַבֶּלָּה שֶׁלְּזָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת הָיוּ הַנִּיצוֹצִים מְנַתְּזִין מִמֶּנָּה וְהָיוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּֽרְחָה הַחַמָּה. מַה הָיָה כָתוּב עָלֶיהָ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אָלֶף בֵּית הָיָה כוֹתֵב עָלֶיהָ. וְהָא תָאנֵי. בִּכְתָב שֶׁכָּן כֵּן כְּתִיב שֶׁכָּן. לֹא מְעוֹבֶּה וְלֹא מֵידַק אֶלָּא בֵינוֹנִי. פָּתַר לָהּ בְּאָלֶף שֶׁבּוֹ מֵאָלֶף שֶׁבּוֹ בְּבֵית שֶׁכָּן מִבֵּית שֶׁכָּן. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. כָּל פָּרָשַׁת סוֹטָה הָֽיְתָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. שֶׁמִּמֶּנָּה הָיָה קוֹרֵא וּמְתַרְגֵּם כָּל דִּיקְדּוּקֵי הַפָּרָשָׁה. וְלָמָּה מַיִם וְעָפָר וּכְתָב. מַיִם. מִמָּקוֹם שֶׁבָּאת. עָפָר. לְמָקוֹם שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת. כְּתָב. לִפְנֵי מִי שֶׁהִיא עֲתִידָה לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
מים כו'. שתשים לב לאלו הדברים ותודה:
ולמה מים ועפר וכתב. בסוטה:
תני ר' הושעיא. ופליג דכל הפרשה היתה כתובה:
פתר לה באל''ף שכאן מאל''ף שכאן כו'. כלומר לעולם ר''ת כתוב בה ועל התחלת התיבה היה רואה ממה שכתוב בטבלא. ובבבלי שם מסיק דבסירוגין היתה כתובה תחלת התיבות אם לא שכב ואחריו ראשי תיבות וכו':
והא תני בכתב שבו כאן כתב שכאן כו'. שהיה כותב במגילה ורואה בכתב שבטבלא אלמא דכל הפרשה כתובה עליה:
אל''ף בי''ת. בראשי תיבות של הפרשה:
שזרחה החמה. והגיע זמן ק''ש לכל:
תמן תנינן. סוף פ' ג' דיומ':
תַּמָּן תַּנִּינָן. עֲקַבְיָה בֶּן מְהַלַּלְאֵל אוֹמֵר. הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵירָה. רִבִּי אַבָא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפַּי וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. שְׁלָשְׁתָּן דָּרַשׁ עֲקַבְיָא מִפָּסוּק אֶחָד. וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ. בֵּירְךָ. בּוֹרְךָ. בּוֹרְאֲךָ. בֵּירְךָ. מִמָּקוֹם שֶׁבָּאתָה. בּוֹרְךָ. לְמָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ. בּוֹרְאֲךָ. לִפְנֵי מִי שֶׁאַתְּ עָתִיד לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
בארך. לשון מעיינך:
שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צְרִיכִין שֶׁיְּהוּ לִשְׁמָהּ. וְכָתַב לָהּ. וְעָשָׂה לָהּ. אוֹ חוּפְשָׁה לֹא נִיתָּן לָהּ. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צְרִיכִין שֶׁיְּהוּ נִרְאִין. אֶפֶר פָּרָה. וַעֲפַר סוֹטָה. וְרוֹק יְבָמָה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אַף דַּם צִפּוֹר מְצוֹרָע. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. שִׁיעֲרוּ לוֹמָר. אֵין דַּם צִפּוֹר קְטַנָּה בָטֶל בְּרְבִיעִית. וְלֹא דַם צִפּוֹר גְדוֹלָה 11a מְבַטֵּל אֶת הָרְבִעִית. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בְּדָם. יָכוֹל בְדַם וַודַּאי. תַּלמוּד לוֹמַר מַיַם חַיִם. אִי מַיַם חַיִים. יָכוֹל שֶׁיְּהוּ כוּלָּן מַיִם חַייִם. תַּלמוּד לוֹמַר דָּם. הָא כֵיצַד. מַיִם חַיִים שֶׁדַּם הַצִּיפּוֹר נִיכָר בָּהֶן. שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים. רְבִיעִית. רִבִּי פְּדָת בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מֵי סוֹטָה נִפְסָלִין בְּלִינָּה. רִבִּי אָחָה בְשָׁם רַב אָבִינָא. כָּל שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ לַמַּזְבֵּחַ אֵין הַלִּינָה פוֹסֶלֶת בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
שיערו לומר כו'. כלומר לפיכך אמרו רביעית דהוא שיעור לכל הצפרים שיהא דמן ניכר במים ולא מבטלין לגמרי המים מפני שצריך שיהא מראה דם ומראה מים כהדא דתני כו':
וכתב לה. בגט ועשה לה הכהן בסוטה וחפשה לא ניתן לה בגט שיחרור שאלו כלן צריכין שיהיו כתובין לשמה וכן משמע בבבלי דף י''ח שצריך. שיהיה הכתיבה והמחיקה לשמה ומדכתיב ועשה לה דרשינן שיהי' כל מעשיה לשמה וכן הוא בתוספתא פ''ב דגיטין:
אפר פרה. כדיליף בבבלי בג''ש מעפר סוטה:
ורוק יבמה. דכתיב לעיני הזקנים:
אף דם צפור מצורע. צריך שיהא נראה וניכר במים:
יכול דם וודאי. שיהא רק מראה דם:
נפסלין בלינה. וכן פסק הרמב''ם ז''ל פ''ד מהל' סוטה הל' י''ב כר''י דהוא מארי' דגמרא:
וּמִן הֶעָפָר. יָכוֹל מִן הַמּוּנָח לְקוּפָּה. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן. אוֹ אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן. יָכוֹל עַד שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶל. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה. הָא כֵיצַד. אִם אֵין שָׁם מֵבִיא וְנוֹתֵן שָׁם. אָמַר רִבִּי אָבִין. אָכֵן אִתְאֲמַרְתְּ. יָכוֹל לֹא יְהֵא כָשֵׁר עַד שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶל. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה. מִכָּל מָקוֹם. הַמִּשְׁכָּן. לְרַבּוֹת הַמִּשְׁכָּן וְנוֹב וְגִבְעוֹן וְשִׁילוֹ וּבֵית הָעוֹלָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
יכול מן המזבח לקופה. כלו' אפי' מעפר המזבח יקח ויתן לכלי א''נ מן המונח לקופה גרסינן כלומר שיביא מבחוץ מקופת עפר שלו ויתן אל המים:
עד שיחפור בדקל. כמו בדקר שצריך דווקא לחפור מקרקע המשכן ולא יביא עפר אחר מבחוץ ליתן שם:
אשר יהי'. אם יהיה הבא משם ואם אין שם תן שם:
ור' אבין פליג דלת''ק אם אין שם עפר אינו כשר כשחפר בקרקע המשכן אלא יביא מבחוץ ור' אבין ס''ל דכשר:
ואכן אתאמרת. כן נאמרה מלימוד המקרא דיכול בקרקע המשכן לעכב שצריך לחפור מקרקע המשכן ת''ל יהי' מ''מ ואפי' מבחוץ אבל בדיעבד אם חפר מקרקע המשכן נמי כשר. וכן פסק הרמב''ם ז''ל שם:
המשכן לרבות נוב וגבעון כו'. וכן הוא בבבלי שם לפי גי' התוס' דנוב וגבעון צריך לרבות דבמה הוו וכר' יודא בשלהי דזבחים וכו' ע''ש:
משנה: בָּא לוֹ לִכְתוֹב אֶת הַמְּגִילָּה מֵאֵי זֶה מָקוֹם הוּא כוֹתֵב. אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וגו'. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה. וְכוֹתֵב יִתֵּן י֨י אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה בְתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת י֨י אֶת יְרֵכֵךְ נוֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָֽרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּיל יָרֵךְ. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָֽמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָיָה מַפְסִיק. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא יִתֵּן י֨י אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת י֨י אֶת יְרֵכֵךְ נוֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָֽרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִיךְ וגו'. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָֽמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
אם לא שכב איש אותך וגו'. הנקי שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא אם שכב לא הנקי:
ואת כי שטית תחת אישך וגו'. וכל המקראות הסדורי' בפרשה כדחשיב לקמן אלא דקרא והשביע הכהן וגו' מפסיק ואינו כותב שאין זה אלא מצוה על הכהן להשביעה וגם במקרא ובאו המים וגו' אינו כותב סוף המקרא ואמרה האשה וגו' שאינו אלא קבלה שהאשה מקבלת עליה האלות ובבבלי דרי' לה דכתיב וכתב את האלות האלה אלות אלות ממש האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה האלה למעוטי צוואות וקבלות:
ר' יוסי אומר לא היה מפסיק משהתחיל לכתוב אם לא שכב וגו' היה כותב הכל והשביע הכהן וגו' ואמרה האשה וגו' דדריש את לרבות צוואות וקבלות:
כל עצמו אינו כותב. כלומר היה זהיר בעצמו שלא לכתוב אלא קללו' בלבד ולא קללות הבאות מחמת ברכות ולא צוואות וקבלות דדריש האלות ולא קללות הבאות מחמת ברכות האלה למעוטי צוואות וקבלות:
מתני' בא לו לכתוב את המגילה. בגמ' פליגי בה אימתי הוא כותב:
הלכה: בָּא לוֹ לִכְתוֹב אֶת הַמְּגִילָּה כול'. רִבִּי קְרִיסְפָּא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר מַשְׁבִּיעַ וְאַחַר כָּךְ כּוֹתֵב. וְחָרָנָה אָמַר. כּוֹתֵב וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעַ. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. מַשְׁבִּיעַ וְאַחַר כָּךְ כּוֹתֵב. הֵיךְ מַה דְהוּא קִרְייָא. וְהִשְׁבִּיעַ וְכָתַב. וּמָאן דָּמַר. כּוֹתֵב וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעַ. כְּדֵי לִסְמוֹךְ שְׁבוּעָה לְהַשְׁקַייָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין תְּנַיִין בֵּין שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבוֹת. תְּנַיִין אֵינָן מְעַכְּבִין. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. בֵּין תְּנַיִין בֵּין שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבִין. אִית לֵיה חוּקָּה תּוֹרָה מְעַכֵּב. וּמָאן דָּמַר. שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבוֹת וּתְנַיִין אֵינָן מְעַכְּבִין לֵית לֵיהּ. עוֹד הוּא אִית לֵיהּ. אֶלָּא שֶׁאֵינָן עַל הַסֵדֶר. וְאַתיָן אִילֵּין פְּלוּגָתָא כְהָדֵין פְּלוּגָתָא. מָאן דָּמַר. בֵּין תְּנַיִין בֵּין שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבִין. כְּמָאן דָּמַר. מַשְׁבִּיעַ וְאַחַר כָּךְ כּוֹתֵב. וּמָאן דָּמַר. שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבוֹת וּתְנַיִין אֵינָן מְעַכְּבִין. כְּמָאן דָּמַר. כּוֹתֵב וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' איתפלגון. פליגי בסדר הכתיבה והשבועה:
היון. בני הישיבה בעי מימר דבהא פליגי:
היך מה דהוא קרייא. כמו שנאמר במקרא והשביע ואח''כ וכתב:
כדי לסמוך שבועה להשקיי'. דאחר שמשביעה מוחק המגילה ומשקה וסומכין שבועה להשקייה כדי שתשים על לבה ביותר בשעת השקייה והילכך לא היה מפסיק בכתיבה:
בין תניין. התנאים וכל המעשים שנאמרו בסוטה ובין השבועות הכל מעכבין:
הוון. בני הישיבה מתחילה בעי למימר דמ''ד הכל מעכב אית ליה כ''מ שנאמר חוקה או תורה לעכב וכאן נאמר זאת תורת הקנאות:
ומ''ד שבועות מעכבות. אבל לא שארי הדברים כגון פריעת ראשה וכיוצא דחשיב לה בפרקין דלעיל:
לית ליה. חוקה או תורה לעכב ואפ''ה השבועות מעכבין דהן עיקר המעשה השייך להשקייה:
עוד הוא חית ליה. ודחי לה הש''ס דכ''ע אית ליה חוקה או תורה לעכב:
אלא שאינן על הסדר. כלומר הא דאמר דשארי דברים אינן מעכבין על הסדר המקרא הוא דאינן מעכבין דס''ל לא נאמרו מקראות על הסדר אבל המעשים גופן מעכבין ולמ''ד דהכל מעכב אפילו על הסדר הן מעכבק:
ואתיין אילין פלוגתא. דתנאי דפליגי אם הסדר מעכב:
כהכין פלוגתא. דפליגי ר''י ור''ל לעיל:
דמ''ד בין כו' מעכבין. ואפי' על הסדר ס''ל כמ''ד משביע ואח''כ כותב כסדר המקרא:
ותניין אינן מעכבין. על הסדר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source